ערב שישי האחרון, אני בקמפינג עם הילדים, מקבל הודעה במסנג'ר ממישהו שאיני מכיר.
בשבועות האחרונים אני מקבל יותר ויותר פניות כאלה.
"קוראים לי יובל (שם בדוי), זה דחוף ואני כותב לך מתוך ייאוש."
המשכתי לקרוא.
"אני קבלן בניין, מחזור של מיליונים, אבל אני לא מרוויח כסף. לא לקחתי משכורת כבר חצי שנה, אני צובר חובות ואני שבור, לא רק כלכלית אלא גם משהו נשבר בנשמה שלי, אני לא יודע אם נשאר לי משהו בשביל לחיות עבורו".
כשקראתי את ההודעה הזאת הרגשתי שכאילו חטפתי אגרוף בחזה.
הוא המשיך וכתב שיש לו ילדים והוא בעיקר מותש ועייף מלהאבק במצב שלו. הוא פיטר את כל העובדים והוא נשאר לבד, אז כרגע, מצד אחד הוא לא יכול לספק עבודה ללקוחות חדשים ומצד שני הוא לא יכול לצאת מהמצב אליו נקלע.
את ההודעה הוא חתם במילים – "הלך לי החלום".
חזרתי אליו באופן מידי. שאלתי שאלות אבל הן נענו בהמון תשובות בהם הוא האשים את עצמו שוב ושוב ושוב.
ניסיתי להסביר לו שזה לא הוא ש"אשם", אלא הסיסטם, השיטה בה בנוי העסק שלו ואת זה, אם, מאמינים, רוצים ועושים, ניתן לתקן.
יותר מידי בעלי עסקים הולכים עם המועקה הזאת על החזה, עם התסכול מחוסר הוודאות מה יהיה מחר. חבורה גדולה של אנשים טובים שקמים כל בוקר ועובדים ונלחמים ומנסים לשרוד יום אחרי יום, שבוע אחר שבוע חודש אחרי חודש.
איכשהו מחזיקים את הראש מעל המים.
כשאני בודק את הנושא לעומק אני מגלה שרובם עושים הכל בעסק. גם אם הם כבר גייסו עובדים, הם רוב היום מתעסקים בלענות על השאלות שלהם, להדריך אותם, לכבות שריפות על תקלות שלהם. הם עובדים אל תוך הלילה, נרדמים על המחשב. בשבתות במקום להיות עם המשפחה הם משלימים פערים בעבודה.
אבל הנה האירוניה: גם כשדברים הולכים טוב עם העסק, הם עדיין מותשים. הם עדיין צריכים לעבוד ואפילו עוד יותר קשה כי יש להם את הפחד מהשאלה "מי יודע כמה זמן זה ימשך?" בקיצור הם ממשיכים לעבוד יותר ויותר קשה.
במקום לרוץ מרתון אחד, בקצב רגוע, הם מנסים לרוץ עשרה מרתונים בספרינט אלא אם כן משהו משתנה והם מעיזים לעצור ולנסות לבחון חלופות אחרות.
אם אתם מזדהים עם הדברים חשוב שתדעו שאתם לא היחידים שעוברים את זה. אתם לא היחידים שעובדים מצאת החמה ועד צאת הנשמה ושואלים את עצמם "כמה זמן עוד נוכל למשוך בקצב הזה".
אני שומע בעלי עסקם שלא מבינים איך שזה שהם עשו כל כך הרבה שינויים בעסק, הכניסו מערכות CRM, גייסו עובדים, השקיעו בשיווק ועדיין זה לא שיפר את השורה התחתונה- את הריווחיות של העסק שלהם, את כמות הלקוחות, או שימור העובדים.
הנה האירוניה: הקידמה, האינטרנט, הטכנולגיה, כל אלו הפכו אותנו להרבה יותר פרודוקטיביים ממה שהיה הדור של אבא שלי בשנת 1975. ובכל זאת, אנחנו עובדים הרבה יותר שעות מהדור ההוא.
הרעיון להקים את המכון הישראלי לניהול מעשי התחיל מהשאלה האם ניתן לנהל עסק ריווחי, משפיע ומוצלח מבלי שאני אעשה את כל העבודה?
כשלון צורב בעסק הראשון שלי ו 12 שנים של חיפוש הביאו אותי להקים את חברת הייעוץ שלי ובהמשך ישיר לכתוב את ספרי – המודל- איך להקים ולנהל בהצלחה את העסק שתמיד חלמתם עליו, על מנת לסייע לבעלי עסקים ויזמים להמנע מכל הכשלונות והמשברים שאני עברתי, כל זאת על מנת לשרת טוב יותר את הלקוחות שלי.
משימת חיי היא למנוע מאנשים כמו יובל לחיות בחוסר חשק לחיים, במחסור של כסף, או זמן איכות עם המשפחה שלהם.
כל התהליך שלנו במכון הישראלי לניהול מעשי מטרתו היא לעזור לכם למצוא את האסטרטגיה, את הדרך הכי פרקטית וישימה שיש על מנת שיהיו לכם יותר שעות של חופש, יותר שליטה בזמן ובפעולות שלכם, שתהיה לכם היכולת לעשות שינויים ופעולות שיגרמו לעסק שלכם לפעול באופן אוטומטי.
אני מדבר על יצירת צמיחה אמיתית ומתמשכת. אני מדבר על תרבות ארגונית משגשגת במקום העבודה. אני מדבר על עובדים מרוצים, על חופש להתמקד במה שאתם עושים הכי טוב ובמה שאתם אוהבים לעשות.
זאת הדרך היחידה לבנות באמת עסק מצליח, כאשר אנו מתמקדים בדברים שאנו עושים הכי טוב ומשחררים את הדברים האחרים לצוות שלנו בצורה מנוהלת ושיטתית.
אתם צריכים לנסות להפסיק לעשות הכל בעסק. אתם צריכים לייעל את העסק שלכם כדי שהוא יוכל לנהל את עצמו. אני מדבר על יצירת עסק שפועל כמו מכונה משומנת היטב, באמצעות צוות יעיל ביותר שפועל בקנה אחד עם המטרות והערכים שלכם.
חשוב לי להדגיש:
לא תמצאו אצלנו - קיצורי דרך, טריקים, או שטיקים.
אין "סודות" או "קסמים".
במקום זאת, תגלו כיצד לבצע את העבודה שלכם בצורה חכמה יותר, כיצד להמנע מטעויות מיותרות ואילו החלטות לקבל על מנת להחזיר את האיזון לחיים שלכם.
הגיע הזמן להצטרף לנבחרת העסקים שאנו מלווים וליצור עסק שעובד עם או בלי המעורבות הישירה שלכם.
זו ההבטחה שלי, אליכם, מכל הלב.
