צפיתי השבוע ביס דוקו בתוכנית "המסעדה הכי טובה בישראל" על מסעדת A של יובל בן נריה.
הזדמנות נהדרת לראות יזם, בעל עסק, "מאחורי הקלעים" בהתמודדות עם אתגרים מקצועיים ואתגרים נוספים כמו מגיפת הקורונה שפרצה ממש רגע לפני פתיחת המסעדה.
היו כמה נקודות שתפסו את תשומת ליבי:
1. המחירים הכבדים שמשלם בעל עסק טוטאלי- לאורך כל התוכנית יובל מדגיש את המחיר שהוא משלם, במודע, מחיר המשפחה. זה מחיר כבד שהוא משלם בהווה וישלם בעתיד ועם זאת ממשיך בדרכו בעיניים פקוחות. יש משפט חזק שהוא אומר – "כשאני נמצא בבית אני סובל. יש לי רגשות אשם שאני בעסק. מצד שני כשאני בעסק אין לי רגשות אשם על כך שאיני בבית".
יש באותנטיות הזאת משהו שמייצר אמפתיה. המון בעלי עסקים ומנהלים כשנשאלים מה הדבר הכי חשוב בחייהם עונים מיד – המשפחה. בפועל הם נוהגים אחרת. בפועל הדבר הכי חשוב עבורם זאת העבודה.
זה לא המקום לדון מה נכון או לא נכון. יובל בן נריה מפגין כנות רבה כשהוא מסביר שמבחינתו המסעדה קודמת לכל.
המשפט " יש מחיר לכל דבר", חוזר בקונסטלציות רבות שוב ושוב לאורך כל התוכנית.
2. הוא חייב להיות מעורב בכל- יובל מעורב ויודע הכל. החל מהתפריט, חומרי הגלם, בחירת הכיסאות הצלחות המזלגות, מיקום השלט בכניסה. אין פרט במסעדה שמתקבלת לגביו החלטה ללא יובל. מדובר בריכוזיות רבה ואובססיה של ממש לדעת על כל דבר קטן וגדול שמתרחש בעסק שלו.
עם זאת ליובל מספר מסעדות. אז איך מצליחים לעשות את המעבר ממעורבות כה גדולה ל "שחרור סמכויות" לאחרים? הסוד נמצא בתהליך ההכשרה של הצוות. תהליך ההכשרה, החפיפה וההטמעה נמשך לפחות שלושה חודשים של תרגול. השילוב של הכשרה קפדנית עם בחירת עובדים מצוינת, מייצרת אפשרות בשלבים מאוחרים יותר לשחרר סמכויות. עם הבסיס לעסק הוא יציב אז קל יותר לשחרר בשלבים מאוחרים יותר.
3. כל אדם צריך מישהו אחד שיאמין בו- העבודה עם יובל היא תובענית מאד. יש מספר קטעים בהם מראים עובדים שהחליטו להרים ידיים ולעזוב. בין היתר נאמר שהמנכ"ל שלו התפטר במהלך צילומי התוכנית ויובל ממנה את מי שהייתה אחראית על תפעול העסק ולמנכל"ית בפועל. היא נמצאת על סף התפרקות אבל הוא עושה דבר אחד פשוט ומשמעותי בניהול עובדים. הוא אומר לה שהוא מאמין בה ולה זה מספיק על מנת לייצר את האנרגיה והכוחות להמשיך הלאה.
4. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים- כתבתי על כך שיובל מעורב בכל עד כדי אובססיה. האובססיה הזאת באה לידי ביטוי עוד יותר בירידה לפרטים הכי קטנים שיש. החל מהזמנת כסאות מסין, ריפוד מחדש, ביצוע שינויים והחלטה להחליף את כולם, החלטה שתעלה כ 75,000 ש"ח, בגלל החשש שהן לא יהיו עמידים מספיק. זה ממשיך בבחירה יש יאמרו הזויה, של צלחות מחימר מסיים, במשקל מסוים, עם צבע ספציפי והזמנת סכו"ם שיוצר במיוחד עבור המסעדה בגלל הרעש שהוא משמיע. הירידה לפרטים, תרגול של שלושה חודשים של הצוות "על יבש" ועוד חודש עם קהל טועמים, מייצר מסעדה בסטנדרטים הגבוהים ביותר.
5. בסופו של דבר גם מנצח גדול צריך צוות מנצח- יובל רואה את עצמו כמנצח על מקהלה של אנשים מצוינים, שמגיעים בהתרגשות רבה לעבודה. יש בתוכנית הרבה רגעים יפים שממחישים משהו שאני מאמין בו מאד: עובדים מצוינים רוצים שימשכו אותם לקצה גבול היכולת שלהם. זה גורם להם אולי להתלונן, אבל הופך אותם לחלק ממשהו הרבה יותר גדול ממה שהם וזאת אחת המשמעויות הגדולות ביותר של כל אדם.
התוכנית "במסעדה הטובה ביותר בישראל", מעניקה הזדמנות לראות עד כמה קשה ומורכב להביא עסק להצלחה. היכולת להקפיד על פרטים, להיות אובססיבי, להוביל אנשים למקומות מחוץ לאזורי הנוחות שלהם ולשלם מחירים כבדים היא חלק בלתי נפרד והמחיר שלא רואים בדרך "לתהילה".
