נאום אירוע השקה הספר המודל- איך להקים ולנהל בהצלחה את העסק שתמיד חלמתם עליו

בוקר מעולה לכולם ותודה שבאתם.

זה כבוד גדול עבורי לעמוד כאן בהשקת ספר הביכורים שלי, "המודל- איך להקים ולנהל בהצלחה את העסק שתמיד חלמתם עליו".

איני מורגל בכתיבת נאומים ובכל זאת כתבתי לעצמי מספר שורות בהם אני מבקש לשתף במספר סיפורים קצרים שנדמה לי שלא מופיעים בספר ומהם להעביר הלאה מספר תובנות, מספר שיעורי חיים שקיבלתי.

נולדתי בחולון ברחוב הקונגרס. חייתי שם עד גיל 4 בערך. ההורים שלי, ציפי ומנחם, גרו בקומת קרקע ומעלנו גרו סבא וסבתא שלי, יונה וצוריאל.

באחת השבתות הלכתי לבית הכנסת. הייתי בערך בן 4 והלכתי לבד. זה היה מרחק של כמה עשרות מטרים מהבית, לא משהו רציני, הרחוב היה עמוס בילדי השכונה ששיחקו יחד. בדרך לבית הכנסת מתחת לבנין של שלוש קומות ראיתי משטח לבן, שנראה כמו רצפת בטון צבועה לבן ואני שהגעתיי בריצה, רצתי עד ש...... שנפלתי.

נפלתי לבור של סיד.

למזלי היו שם ילדים ואחד מהם, שלח לי קרש ומשה אותי מהסיד.

הזכרון שלי מאותו אירוע הוא מעומעם מאד. מה שאני בכל זאת זוכר, שבחודשים שלאחר מכן גמגתי.

(דרך אגב כמו שניתן לראות, התגברתי על הגמגום והיום אני משלים את הפער על כל אותה תקופה בה דברתי פחות).

מהנפילה הזאת למדתי שזה בסדר ליפול. למדתי מזה שזה בסדר לעשות טעויות, רק שחשוב ללמוד מהן ולהמשיך הלאה .

כשהייתי בן 5 עברנו לפרדס כץ מדירה מתחת לסבתא אחת, לדירה ליד סבתא אחרת.

סבתא שלי - כדיה קותא, עליה השלום היתה האדם הכי טוב ביקום. היא היתה יושבת בבית הקטן שלה ברחוב אברבנל על הכביש הראשי ומסבירה פנים לכל מי שעובר בדרך.

היא לא ידעה קרוא וכתוב, היא לא ידעה מתמטיקה, בטוח לא פיזיקה, אבל זה לא פגע כלל בשמחת החיים שלה. מחוץ לשער היתה תחנת אוטובוס וסבתה שלי היתה שרה שירים בתימנית, אפילו לנהג האוטובוס. היה לה איזה שיר בתימנית שבו הזהירה את הנהג שלא ימהר לנסוע כי יש ילדה שעלולה לפספס את האוטובוס.

(הייתי שר לכם, אבל אני מפחד שתברחו).

היא תמיד חייכה, אפילו כשראתה מודעת אבל, היתה אומרת "מסכין", (מסכן בעברית), אבל המשיכה לחייך והוקירה תודה על כל רגע בחייה.

מסבתא כדיה למדתי שצחוק זה דבר מדבק. שהומור וקלילות משפרים את המורל. שצחוק בונה מהר יותר רוח צוות ושצחוק יכול להפוך כל אימון או כל יום עבודה להרבה יותר כיפי.

בחודש מאי האחרון, עברתי בדיקת ארגומטריה שגרתית כמו בכל שנה. בסוף הבדיקה אמר לי הרופא כבדרך אגב:

"אין שום בעיה שתתחרה, אהה ודרך אגב אתה יודע שעברת אירוע לב?".

מה????

לא יכול להיות?????

יצרתי קשר עם הרופא שלי.

במשך שלושה חודשים עשיתי סדרה של בדיקות שגרתיות. בכל פעם אמרו לי שאני יכול להמשיך ולהתאמן אבל "כדאי שתעשה עוד בדיקה קטנה רק כדי שנהיה רגועים".

בכל אותה תקופה התאמנתי לתחרות איש ברזל בויטוריה.

ב 31/8 הגעתי לעוד בדיקה שגרתית בבית חולים בלינסון.

בסוף הבדיקה אמר לי הבחור שבדק אותי שהכל בסדר אבל שלפני שאני הולך הרופא רוצה לומר לי כמה מילים.

הכמה מילים היו- "יש לך חסימה מלאה בלב, אתה לא יוצא מכאן כי יש חשש אמיתי לחיים שלך, אתה חייב עכשיו להכנס לצנטור".

הלם!

ואחרי ההלם הרבה לחץ כי היתה לי פגישה שנאלצתי לבטל וגם אני ברגע אחד הפכתי לפחות זמין ללקוחות שלי ואנחנוו הרי מתחייבים להיות זמינים 24/7 ....ובנימה רצינית,

הכניסה לצנטור איפשרה לי לצפות בחיים שלי ממעוף הציפור.

מצד אחד- היה לי ברור שוואלה עוד לא הספקתי כלום.

מצד שני – הרגשתי סיפוק אדיר על מה שכבר הספקתי.

היום שאחרי הצנטור גרם לי לראות באור מעט שונה את החיים שלי.

אני הרבה יותר רעב- לאימונים, לעבודה, ללקוחות ובעיקר לזמן האיכות שלי עם המשפחה שלי.

אני הרבה יותר מוקיר את החיים גם ולמרות המגבלות שקיימות .

אנחנו הרבה פעמים לוקחים את החיים כמובנים מאליהם – אז זהו – שהם ממש לא מובנים.

והשיעור הזה עבורי ועבורכם הוא לעצור לפחות פעם ביום, לומר לאהובים שלנו עד כמה הם חשובים לנו.

הרגע בו נזרע הזרע של הספר היה בנובמבר 2019 . כמו בכל נובמבר ישבתי וכתבתי את תוכנית העבודה לשנה הבאה, במקרה הזה לשנת 2020 וכמו תמיד שמתי לעצמי מטרה אחת לטווח ארוך יותר.

הצבתי לעצמי מטרה שעד נובמבר 2022 אכתוב ספר שבו אפרוש את התובנות שלי בעולם הניהול.

כמו שקורה לרובנו, לא מצאתי את הזמן להתפנות לביצוע של המשימה עד ש...פרצה הקורונה.

הקורנה הביאה איתה כאוס גדול לעסקים רבים. גם לעסקים שלי. אימוני הריצה שהתקיימו במרחב הפתוח והסדנאות שלי שהיו פרונטליות הפכו ללא רלוונטיות. ביום אחד נכנסנו לסגר ולמגבלות של התקהלות וההכנסות התרסקו ברגע.

אז מה עושים? ממציאים את עצמנו מחדש.

באיספורט –התחלתי להעביר אימוני זום. בנוסף, מתאמנים וותיקים ומנוסים, לקחו אחריות ואימנו את המתאמנים שלנו, כל אחד באזור שלו. בשלב מסויים היו לנו 13 קבוצות קטנות מפוזרות בכל אזור המרכז.

במכון הישראלי לניהול מעשי- ניצלתי את המצב לעשות סדנאות חינמיות על מנת לסייע לכמה שיותר בעלי עסקים ובאותה הזדמנות -להגדיל את רשימת התפוצה שלנו.

ועשיתי עוד דבר אחד מאד חשוב - שאלתי את עצמי מה יכול להיות מעולה בסיטואציה הביזארית הזאת של הקורונה והתשובה שעלתה לי היתה שעכשיו התפנה לי הזמן לכתוב את הספר שתכננתי.

עבורי התקופה הזאת היתה שיעור אחד ענק בה למדתי שגם בכאוס, גם בעולם לא צפוי, צריך ללמוד ללכת בין הטיפות והרבה פעמים נגד הזרם.

לסיום-

לפני שלושה שבועות יצא לאור הספר המודל בהוצאת מטר.

הספר טומן בחובו שלושה מסרים:

המסר ראשון - קומו ותעשו – על תנסו – תעשו. לא בעוד שבוע לא מחר, היום!

מי שיקרא את הספר – יקבל את החשק לקום ולעשות. האם לרוץ, לשחות, או לפתוח עסק? זה פחות משנה. העיקר להיות בעשייה.

המסר השני הוא שהחיים פשוטים –אז אל תהפכו אותם למורכבים מידי. יש בספר הזה כלים ושיעורים פשוטים שכל אדם, כל בעל עסק, יזם ומנהל – יכול להשתמש בהם ולהשיג תוצאות נהדרות. כל מה שצריך לעשות זה לשאול שאלה, לפתוח את הספר ולקבל תשובה פשוטה.

והמסר השלישי והאחרון הוא שהכל בראש וכל אחד יכול. מי שיקרא את הספר יאמר בסיומו: "אם הוא הוא יכול, גם אני יכול!"

אני רוצה להודות לכל אחד ואחת מכם על שהקדשתם מזמנכם להיות כאן איתי היום.

מספר חודשים לפני הוצאת הספר לאור, החלטתי לצאת בקמפיין גיוס המונים עבור ההוצאה שלו. המסע הזה לא היה מצליח ללא מספר גדול של אנשים להם יש חלק משמעותי בספר:

בראש ובראשונה כל אחד ואחת מאלו שתמכו בספר.

כל אחד מכם הפך עבורי לבן משפחה ולחלק בלתי נפרד ממני.

אני מודה לכם, אוהב ומעריך ומוקיר תודה עצומה.

אני רוצה להודות לענת בר לב שליוותה אותי במשך השנה הראשונה של הכתיבה וסייעה לי לבנות חלק מהותי ועיקרי בספר ולעידית נבו, העורכת הנהדרת, שבחדות יוצאת דופן נתנה דגשים וחידדה דברים רבים שהפכו את הספר ליצירה שהוא הפך להיות.

אני רוצה להודות לאנשים המופלאים ובראשם בן ורד מהוצאת מטר, שהאמינו בי ונתנו לי את ההזדמנות להצטרף למשפחה הנהדרת והמכובדת כל כך.

למאות המתאמנים והלקוחות שלי לאורך השנים. אתם הסיבה העיקרית לשמה נכתב הספר.

אני רוצה לומר תודה ענקית למירי בן יעקב. את שהולכת איתי דרך ארוכה, רק אני (ושי בעלך) יודעים כמה את משקיעה בדברים הללו – המכון הישראלי לניהול מעשי ו ESPORTS . קשה, בלתי אפשרי, למצוא עוד שותפה אמיתית כמוך לעבודה ולערך שאנו מעניקים ללקוחותינו. תודה לך.

לחמשת אוצרות חיי, הגאווה הגדולה ביותר שלי, ילדַי: אלעד, ירדן, איתמר, איתן ואריאל. כל אחד מכם מהווה עבורי מורה דרך ומנטור בדרכו שלו. אני אוהב אתכם – עבורי אתם הכול.

תודה - לעינת אשתי, החברה הכי טובה שלי, החלק השני והמשלים שלי, גם אם הייתי יוצא לסיבוב בכל העולם שוב ושוב לא הייתי מוצא חלק משלים טוב ממך. השקט שאת מעניקה לי, הסבלנות שלך והיכולת שלך להכיל אותי (ואני יודע עד כמה זה מורכב) הם מדהימים. תודה לך, אני אוהב אותך.

תודה אחרונה לבורא עולם – תודה על הכול. על הטוב ועל הרע, על כל הקשיים, הנפילות, הלילות בלי שינה. תודה על כל שיעור וכל שיחה בכל בוקר.

תודה.